אומרים שטוב לדחות סיפוקים,
זה תירגול של הרגל טוב.
מסכימה שלרוב אפילו רצוי להתאפק
ולא לאכול את כל העוגה 😜
אבל מצד שני, ממליצה לא לפספס את חווית העכשיו
לא לפספס את ההזדמנות, שעכשיו הופיעה בדרך.
כי זו הספציפית יכולה להעלם לתמיד.
אומנם הזדמנויות חדשות תמיד יגיעו
אבל צריך לקחת בחשבון שהן יהיו אחרות, שונות.
אז אם יש ספק, תזכרו שאין ספק.
הבוקר יצאתי לקניות, במקום שחניתי (ברחוב)
על המדרכה היה מונח ארגז גדול ובו ספרים ישנים "רטרו"
כבר דמייניתי איך אני בוחרת מתוכו את הכי "שווים" מביאה אותם הביתה וגוזרת, מציירת ועושה מ"הזבל" שמישהו אחר זרק אוצר.
אבל אז עשיתי טעות
דחיתי סיפוק
את "חווית העכשיו"
כי אמרתי לעצמי
חכי
קודם תסיימי עם הקניות
ואח"כ תחזרי ותבחרי לאט לאט מה שאת רוצה מהארגז.
כשחזרתי
הארגז נעלם
לא נשאר אפילו ספר אחד.
אז ברור לי שיש עוד ארגזים בדרך שלי,
שיום אחד אולי עוד אתקל בהם…
אבל אילו לעולם לא יהיו אותם ספרים
שנגעתי בהם, דמיינתי אותם
וכבר נאספו על ידי מישהו אחר.
וכמו שאומר הפתגם:
"הנהר הוא אותו נהר
אבל המים כבר לא אותם מים."
הופיעה הזדמנות
בא לכם עכשיו
תעשו הערכת מצב
מה יכול לקרות אם תדחו
לרע ולטוב
💗
ואני בינתיים אמגנט שיופיע בדרכי הארגז עם הספרים הבא…
